סימפיווה מבוניוזה

האמן סימפיווה מבוניוזה נולד וגדל בכפר בשם מאמבנדני דרום אפריקה, היכן שגם גדל אביו. בביקוריו התכופים אצל סבו וסבתו מצד אמו בכפר מסורתי יותר של בני קוסה (Xhosa), צ'יזלה, הוא צפה דרך קבע בטקסים דתיים וסייע לסבו לחרוש את שדותיו. בהתאם לכך, עבודותיו הגדולות והשופעות מושרשות בנוף הכפרי של ילדותו ושואבות את השראתן ממסורות דוברי הקוסה ותפיסת עולמם המטפיסית.
כמו בקרב עמים אפריקאים רבים אחרים שעצם קיומם כרוך לבלתי הפרד בבעלי חיים, כמו רועים, ציידים ואיכרים, עולמם של הקוסה נתפס כיקום חסר גבולות, או כמרחב בלתי מוגדר שבו האבחנה בין בני אדם, צמחים, בעלי חיים וישויות אחרות, כמו גם האבחנה בין קודש לחול, רוח וחומר, דקה וגמישה משלנו. זה מכבר, בוחן מבוניוזה בעבודותיו את הגבולות האונטולוגיים הנזילים הללו, בפרט בין האנושי ללא-אנושי. בתצורות הכלאיים שלו, במשטחיו עשירי הטקסטורה, הוא מרמז למאפיינים הגופניים הגנריים של עזים, כבשים ובהמות מבויתות אחרות, ולשלל מרקמי אדמה, כמו תלמים, בוץ, או הגרגרים הדקים במיוחד של תלי חפרפרות המשמשים את בני קוסה לכיסוי בקתות הקש.
עם זאת, היסוד השכיח ביותר בעבודתו של מבוניוזה הוא בקר נגוני (Nguni), זן אנדמי לאפריקה הדרומית. הפרות מתייחדות בעורן מרובה הצבעים והדפוסים ובאפן השחור, ומזוהות באופן מסורתי עם הזולו, הקוסה והסוואזי, ששפותיהם משתייכות למשפחת "נגוני" – דוגמא למטונימיה סמנטית שבה מטשטש הרצף המרחבי והתרבותי את הקו המפריד בין אדם לחיה. בחברות נגוני מסורתיות, הבקר מגלם עושר ומעמד חברתי, מקור לתזונה ולעורות יקרי ערך, ומשמש גם כמוהר. בהיותן מתווכות בין החיים למתים, פרות נגוני נשחטות בטקסי מעבר, לרגל אירועים מרכזיים ובעתות משבר. גידול וטיפוח הבהמות והאינטראקציה איתן מהווים חלק מרכזי מעיצוב הזהות הגברית: נערים אחראים להשגיח עליהן, הן ממלאות תפקיד מרכזי בטקסי המעבר הגבריים, וכן תורמות לעצמאותו הכלכלית ולמעמדו החברתי של הגבר.
רבים מהערכים והשימושים המסורתיים שנקשרו עם פרות הנגוני עודם בתוקף. יחד עם זאת, בדרום אפריקה שלאחר האפרטהייד משמעותן מתעצבת מחדש בתהליך מתמשך, על זיקותיה לזהויות המיעוטים ולהכרה בהן. בזמן האפרטהייד, רביית כלאיים של בהמות נקשרה עם פגיעה בטוהר הגזעי בכלל, ולפיכך עם ניוון גופני ומוסרי. כיוון שבהמות הנגוני התפתחו במקורן משילוב בין מספר זנים מקומיים ואירופים, היה חשש שמא הנגוני יפגעו בטוהר הגנטי ובבריאות של הזנים המיובאים, כמו גם באיכות אדמות המרעה. לעומת זאת, מאז שהיתה לדמוקרטיה ב-1994, התעצב מחדש הדימוי של פרות הנגוני בתודעה הציבורית בדרום אפריקה כמופת לידע ילידי, לקיימות סביבתית ולגאווה אתנית, והן החלו למלא תפקיד משמעותי במורשתה התרבותית של הארץ.
בהסבו את תשומת לבנו לסוגי הזנים השונים, לנוף הכפרי ולמסורותיו המתמשכות, מבוניוזה מציע לצופים קריאה שונה של היחסים בין בעלי חיים, בני אדם ורוחות, וקורא להקדיש תשומת לב רבה יותר לאופן שבו גבולות אונטולוגיים נזילים מסייעים בהבניית הזהות האנושית בדרום אפריקה שלאחר האפרטהייד.